גמרא
פירוש
חוּמְרֵי פְּתַכְיָיתָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא אֲמַרָה לֵיהּ הַב לִי חַד שׂוֹכָא אֲמַר לַהּ אִי יָהֲבִינָא לִיךְ מִיקַּדְּשַׁתְּ לִי אֲמַרָה לֵיהּ הַבָה מֵיהֲבָה אָמַר רַב חָמָא אכֹּל הַבָה מֵיהֲבָה לָאו כְּלוּם הוּא.
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא שָׁתֵי חַמְרָא בְּחָנוּתָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא אֲמַרָה לֵיהּ הַב לִי חַד כָּסָא אֲמַר לַהּ אִי יָהֵיבְנָא לִיךְ מִיקַּדְּשַׁתְּ לִי אֲמַרָה לֵיהּ אַשְׁקוֹיֵי אַשְׁקְיַין אָמַר רַב חָמָא בכֹּל אַשְׁקוֹיֵי אַשְׁקְיַין לָאו כְּלוּם הוּא.
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא שָׁדֵי תַּמְרֵי מִדִּקְלָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
תוספות בד״ה והלכתא שיראי כו׳ וא״ת אמאי איצטריך לפסוק כרבה לגבי דר״י כו׳ עכ״ל. ולפי מה שפירשתי לעיל בסוף הסוגי׳ דשיראי דהאי פלוגתא מישך שייכא בפולגתא דר׳ יוחנן ור״ל אי מעות קונה במטלטלין ולכאורה משמע דר״י כר׳ יוסף כיון דמעות קונה ע״כ קרא דעל הגאולה ועל התמורה דילפינן מיניה בפ׳ הזהב דף מ״ו חליפין דשוה בשוה ומדלא קני בתורת כסף משמע דבעינן דוקא דומיא דכסף דקייץ מש״ה איצטריך למיפסק כרבה ודו״ק:
בד״ה כתב על הנייר או על החרס כו׳ ואר״ת דההיא דהכא אתיא כר״א כו׳ וההיא דכתובות אתיא כר״מ כו׳ ואין מוכח מתוכו עכ״ל. מה שיש לדקדק בדבריהם כתבתי בכתובות דף כ״א וכתבתי שם דלפי פירושם קשיא דאביי אדאביי דבכתובות דף צ״ה כתבו התוס׳ להדיא דאביי סבר כר׳ אלעזר וכתבתי שם ג״כ ליישב קושיית התוס׳ ע״ש וכאן אבא בקצרה דהתם בכתובות דף כ״א ודאי אחספא ליכא למיחש למידי דאי כתב עלה מאי דבעי יטעון הלה שהוא זייף וכתב ויהא נאמן בטענתו כיון דחזינן שהוא דבר שיכול לזייף משא״כ הכא לענין קידושין ולקמן גבי שדה מכורה לא איירי כלל מכפירה והודאה אלא אם שניהם מודים או שהעידו לפנינו נגמרו הקידושין והקנין ויתר הדברים עיין שם בחידושינו וכן במה שכתבו דלר״מ בעינן מוכח מתוכו כתבתי בחידושינו לגיטין בר״פ כל הגט ובכמה דוכתי דלשיטת רש״י וכמה פוסקים לא בעינן מוכח מתוכו ע״ש ודו״ק:
גמרא והא לא דמי האי שטרא לשטר זבינא כו׳ לפי פשוטו נ״ל לפרש דמקשה ברייתות אהדדי דהכא קאמר כיצד בשטר בתך מקודשת לי והתם בשטר זבינא תנינן לקמן דף כ״ו כיצד בשטר כותב שדי מכורה לך ומה ראו חכמים לחלק בין הפרקים דהכא הקונה כותב והתם כותב המקנה ומנא להו הא מילתא מאי שנא האי שטרא מהאי שטרא והקישא דויצאה והיתה ודאי לא שייך הכא כמ״ש התוס׳ דאיכא למימר דומיא דגיטין שהמקנה כותב ואיכא למימר איפכא דומיא דגיטין שהבעל כותב ועוד נ״ל לפרש דקושיי׳ הגמרא אליבא דהלכתא דרב חסדא סובר לקמן דף ט״ו דשטר אמה העבריה האב כותב בתי מכורה לך וכן פסק הרמב״ם ז״ל ומסקינן לקמן טעמא דר״ח דכתיב לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית כקנין עבדים והיינו שטר דבעבד כנעני המקנה כותב דילפינן התם מוהתנחלתם דאיתקש לשדה אחוזה ואמרי׳ נמי לקמן דר״ת אית ליה נמי הקישא דאשה לאחרת דהיינו אמה העבריה לאשה וא״כ מקשה הכא שפיר כיון דבשדה המקנה כותב ע״כ דבעבד כנעני נמי המקנה כותב דמה״ט קי״ל באמה העברייה נמי שהאב כותב ואם כן בקידושי אשה נמי אית לן למימר שהאב כותב בתי מקודשת לך מהקישא דאחרת:
שם אמר רבא הכא מענינא דקרא כו׳ הכא כתיב כי יקח בבעל תליא רחמנא. אע״ג דמכי יקח דרשינן לעיל אין קיחה אלא בכסף ולא איירי בקידושי שטר מ״מ הא איתקשו הוויות להדדי ועוד דלבתר דילפינן לקידושי שטר מן התורה כולהו בכלל כי יקח נינהו כדמשמע מלשון התוס׳ לעיל דף ד׳ ע״ב ובד״ה ובעלה וכמו שכתבתי שם וכ״ש דא״ש טפי לפמ״ש שם דתרי כי יקח כתיבי בקידושי אשה ובהאי כי יקח קמא ודאי בכל מיני קיחה איירי ובהכי נמי א״ש הא דמקשה הכא התם נמי כתיב שדות בכסף יקנו ובתר הכי מקשה ה״נ קרי ביה כי יקח דכתיב את בתי נתתי ואמאי לא מקשה מעיקרא ה״נ כתיב את בתי נתתי ולמאי דפרישית א״ש דלמאי דלא ס״ד עכשיו דאיכא למימר קרי ביה כי יקח אלא יקח דווקא ואיירי בכל מיני קיחה כדפרישית א״כ ע״כ האי קרא דאת בתי נתתי לא איירי אלא בחופה כפשטיה דקרא ובחופה ודאי האב מוסרה לחופה משא״כ בקידושין כתיב להדיא כי יקח ואפי׳ לר׳ הונא דאמר חופה קונה וא״כ מיקרי הוויה אפ״ה ליכא למימר דנקיש שטר לחופה דע״כ קרא דאת בתי נתתי לא איירי בקידושי חופה דהא כתיב ואם אמת היה הדבר וסקלוה ואי ע״י קידושי חופה בת חנק היא אע״כ בחופה דלאחר קידושין איירי שזינתה קודם חופה אבל בקידושי חופה אין ה״נ שהבעל צריך לומר הרי את מקודשת לי ומכ״ש למאי דפרישית בסמוך דעיקר הקושיי׳ מהקיש׳ דאחרת בלא״ה לק״מ לר׳ הונא דלטעמא דס״ל קונה ודו״ק:
שם התם נמי כתיב שדות בכסף יקנו. אע״ג דהאי בקנין כסף כתיב מ״מ לא משמע ליה עכשיו לחלק בקניני קרקע בין קנין כסף לקנין שטר דהא בקרא דזמכר מאחוזתו נמי טפי משמע דאיירי בקנין כסף מבקנין שטר ועוד דבהאי קרא דשדות בכסף יקנו כתיב וכתוב בספר ומשמע דהקונה כותב כל זה לסברת המקשה אבל למאי דמסקינן דשטר זביני הילכתא ע״כ צריך לחלק בין קנין כסף לקנין שטר וכ״ש למאן דיליף מואקח את ספר המקנה ואע״ג דלקושטא דמילתא בקנין כסף אשכחן נמי שהמוכר אומר לך חזק וקני מ״ה לאו לעיכוב׳ איתמר כן נ״ל שהוא מוכרח לשיטת התוס׳ בסמוך דהא ליכא למימר דלמסקנא נמי קרי ביה יקנו דא״כ הדרא קושיא לדוכתא בקידושין נמי קרי ביה כי יקח כדכתיב את בתי נתתי דהא לפירוש התוספות בקידושין לאו הילכתא אע״כ דלמסקנא לא אזלינן כלל בתר קרי אלא כדכתיב וכי יקח דוקא וא״כ ע״כ את בתי נתתי היינו דוקא בחופה שאחר קידושין ודו״ק: תוספות בד״ה הילכתא נינהו תימא כו׳ א״כ ל״ל קרא דויצאה והיתה כו׳ עכ״ל. לכאורה ע״כ לאו אעיקר הקישא קשיא להו דהא בלא״ה איצטריך האי הקישא לכמה מילי כדדרשינן בסמוך לענין לשמה והרבה כיוצא בזה דדרשינן מהאי הקישא אלא דקשיא להו אמאי איצטריך לאתויי לעיל בברייתא דף ה׳ האי הקישא לעיקר קנין שטר דקאמר מנין שאף בשטר ושקיל וטרי בהא מילתא ואמאי לא מפיק ליה מהלכתא כן נ״ל בכוונתם אלא דלפ״ז לא אתי שפיר מה שכתבו בסוף הדיבור דלקמן גבי שדה כיון שהוא מדברי קבלה ולפמ״ש אדרבה טפי הו״ל לאתויי הילכתא מלאתויי קרא דדברי קבלה אע״כ דאייתורא דקרא קאי ועוד כתבו דבדברי קבלה אין להקפיד והדרא קושיא לדוכתא הא הקישא איצטריך בלא״ה ודו״ק וצ״ע:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שם התם נמי כתיב שדות בכסף יקנו. אע״ג דהאי בקנין כסף כתיב מ״מ לא משמע ליה עכשיו לחלק בקניני קרקע בין קנין כסף לקנין שטר דהא בקרא דזמכר מאחוזתו נמי טפי משמע דאיירי בקנין כסף מבקנין שטר ועוד דבהאי קרא דשדות בכסף יקנו כתיב וכתוב בספר ומשמע דהקונה כותב כל זה לסברת המקשה אבל למאי דמסקינן דשטר זביני הילכתא ע״כ צריך לחלק בין קנין כסף לקנין שטר וכ״ש למאן דיליף מואקח את ספר המקנה ואע״ג דלקושטא דמילתא בקנין כסף אשכחן נמי שהמוכר אומר לך חזק וקני מ״ה לאו לעיכוב׳ איתמר כן נ״ל שהוא מוכרח לשיטת התוס׳ בסמוך דהא ליכא למימר דלמסקנא נמי קרי ביה יקנו דא״כ הדרא קושיא לדוכתא בקידושין נמי קרי ביה כי יקח כדכתיב את בתי נתתי דהא לפירוש התוספות בקידושין לאו הילכתא אע״כ דלמסקנא לא אזלינן כלל בתר קרי אלא כדכתיב וכי יקח דוקא וא״כ ע״כ את בתי נתתי היינו דוקא בחופה שאחר קידושין ודו״ק: תוספות בד״ה הילכתא נינהו תימא כו׳ א״כ ל״ל קרא דויצאה והיתה כו׳ עכ״ל. לכאורה ע״כ לאו אעיקר הקישא קשיא להו דהא בלא״ה איצטריך האי הקישא לכמה מילי כדדרשינן בסמוך לענין לשמה והרבה כיוצא בזה דדרשינן מהאי הקישא אלא דקשיא להו אמאי איצטריך לאתויי לעיל בברייתא דף ה׳ האי הקישא לעיקר קנין שטר דקאמר מנין שאף בשטר ושקיל וטרי בהא מילתא ואמאי לא מפיק ליה מהלכתא כן נ״ל בכוונתם אלא דלפ״ז לא אתי שפיר מה שכתבו בסוף הדיבור דלקמן גבי שדה כיון שהוא מדברי קבלה ולפמ״ש אדרבה טפי הו״ל לאתויי הילכתא מלאתויי קרא דדברי קבלה אע״כ דאייתורא דקרא קאי ועוד כתבו דבדברי קבלה אין להקפיד והדרא קושיא לדוכתא הא הקישא איצטריך בלא״ה ודו״ק וצ״ע:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush